היסטוריה


שורשים בני 2,000 שנה

העיר החדשה של יבנה נוסדה לפני כ-60 שנה, אך שורשיה העתיקים הם בני 2000 שנה. העיר יבנה עלתה לגדולה והפכה למרכז הרוחני של העם בסביבות שנת 70 לספירה, לאחר חורבן בית שני.

לאחר החורבן, שקע העם לתהומות של ייאוש עם אובדן בית מקדשו ואובדן המנהיגות של אנשי הדת והשלטון. באותה תקופה שימשה יבנה כשומרת הגחלת ונושאת משואת התקווה לכל העם.

כאן ביבנה התכנסו הרבנים הגדולים וחכמי האומה והקימו מרכז רוחני ולמדני כרם דיבנה, ומכאן יצאו החלטות חשובות לגבי דינים ומנהגים, ותשובות לקושיות שהתעוררו בגין התקופה, חלקן של החלטות אלו תקף עד עצם היום הזה.

לאחר כמה דורות, נאלצו גם אנשי יבנה לעזוב את הארץ. מאז, כמה וכמה עמים שלטו בעיר, ביניהם הצלבנים, המוסלמים, העותומנים והבריטים.

כאשר הוקמה מדינת ישראל, החליטו מנהיגיה לחדש את ימיה של יבנה כקדם ולהקים את העיר בדיוק באותו מקום בו התקיימה לפני 2000 שנה.

סובלנות ופלורליזם היו מעמודי התווך של ימי יבנה הקדומים. תושבי יבנה היום גאים במסורת זו, ממשיכים את המורשת ומנחילים אותה לדור הבא.

העיר יבנה נוסדה ב- 1949. העיר שוכנת על כביש החוף 26 ק"מ דרומית לת"א ו- 13 ק"מ צפונית לעיר אשדוד, 6 ק"מ מזרחית לחוף הים ו- 6 ק"מ דרומית לרחובות. אקלימה ממוזג, טיפוסי לישוב השוכן בקרבת ים במרכז הארץ. מספר תושביה כ- 35,000. יבנה היא עיר של קיבוץ גלויות, מתגוררים בה בני כל העדות. אמנם תחילתה של העיר ב- 22.12.48 עת מגיעים אליה עשרים ושניים עולים יוצאי בולגריה, אך סיפורה האמיתי של העיר מתחיל עוד הרבה שנים קודם.

יבנה לדורותיה

בראשונה נזכרת יבנה במקרא בשם יבנאל בגבול נחלת יהודה. "ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחותיהם אל גבול אדום מדבר צין נגבה מקצה תימן...ועבר הר הבעלה ויצא יבנאל והיו תוצאות הגבול ימה" (יהושוע ט"ו, א', י"א)

בימי שאול ודוד הייתה יבנה חלק מארץ פלשת היא נזכרת עם הערים הפלישתיות שחומותיהן נפרצו ע"י עוזיהו. יבנה, השוכנת לחוף הים התיכון, קרבתה לים ומקומה המרכזי עשו אותה בימי קדם לעיר נמל מסחרית ולצומת דרכים חשובה לירושלים והסביבה.

בימי מרד החשמונאים מתקיף יהודה המכבי את הנמל ומעלה באש את הספינות. בימי אלכסנדר ינאי היתה כלולה יבנה במלכות הורדוס שהורישה לאחותו שלום ואחר-כך עברה לידי הקיסר הרומי. היוונים שינו את שמה לימניה. יבנה, העיר השניה בחשיבותה לעם היהודי לאחר ירושלים, מרכז לימוד הלכה, מרכז תרבותי, לאומי דתי ורוחני של העם היהודי לאחר חורבן בית המקדש השני. מרד היהודים ברומאים פרץ בשנת 66 לספירה, שיאו של המרד היה המצור על ירושלים וחורבנה. המסורת מספרת שבימי מצור הרומאים על ירושלים יוצא רבן יוחנן בן זכאי (אבות דרבי נתן נוסח ב') עם שניים מתלמידיו: רבי יהושוע ורבי אלעזר מירושלים ומבקש מהקיסר שואל אני ממך את יבנה ואלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואעשה בה שאר כל המצוות.

יבנה בתקופת המשנה והתלמוד

ב- ט' באב שנת 70 לספירה שרפו הרומאים את בית המקדש ובכך אבדה ירושלים את מעמדה כמרכז לעם היהודי. יבנה הופכת למרכז הנהגה לאומית ודתית.

ביבנה היה מושב הסנהדרין, כדברי חכמינו "גלתה סנהדרין מירושלים-ליבנה". חכמי העיר מתקנים ביבנה תקנות חשובות המאפשרות קיום חיים יהודים גם ללא בית מקדש. ביבנה הותקנו תפילות לצרכי השעה, תפילות המשמשות אותנו עד היום, תפילת 18, ברכת המינים, כמו כן הונחו ביבנה היסודות לעריכת המשנה.

ישיבתה הגדולה של יבנה נקראה "כרם דיבנה" ולפי דברי חז"ל נקראה כך משום שתלמידיה ישבו שורות שורות כמו הגפנים בכרם. לישיבה נהרו תלמידים הארץ ללמוד תורה מפי גדולי הדור. מסופר על אותם שאמרו "נלך לנו ליבנה למקום שמאהבים התורה, למקום שתלמידי חכמים מרובים הם ונתגדל שמם בחוכמה" מכיוון שיבנה הייתה מרכז התורה והחכמה בדרום הארץ אמרו רבותינו "הרוצה להחכים-ידרים". רבן גמליאל מחליפו של רבן יוחנן בן זכאי הפועל לאיחודו של העם בעקבות משבר החורבן, עומד בראש משלחות לרומי לייצג את העם ולאסוף תרומות, ביבנה הוא מקדש את החודש ומעבר את השנה.

יבנה שימשה כמרכז לעם היהודי כ- 60 שנה. עם התחזקות גזירות הרומאים ופרוץ מרד בר-כוכבא ב- 132 לספירה נדדו רבים מתושביה לגליל. גם הסנהדרין נודדת מיבנה כנראה לביתר ואח"כ לאושה בגליל המערבי. אמנם מאז יבנה פוסקת להיות עיר יהודית והיא הופכת לישוב נוצרי ומאוחר יותר מוסלמי עד שנת 1948, אך שמה במשך הדורות הבאים לסמל בחיי ישראל, סמל בחיי ישראל, סמל להתגברות היהדות על שונאיה וניצחונה על הרודפים אותה. מוסדות תורה, בתי מדרש ובתי כנסת נקראו בשמה בארץ ובכל תפוצות הגולה.

יבנה במלחמת השחרור

המצרים שעלו מדרום בדרך החוף ביקשו להתחבר למרכז זה, ומשם לתל אביב. יבנה באותה תקופה הייתה כפר ערבי שמנה כ- 2,000 תושבים בתחילת חודש מרץ מגיעים לאזור יבנה 200 אנשי "צבא ההצלה העירקי", ומתיישבים בתחנת הרכבת בין יבנה לרחובות האזור כולו חמוש וקשה לתקוף אותו.

יבנה היותה מכשול למעבר התחבורה העברית לדרום במטרה לחסל את הכוח העירקי, תוכנן 'מבצע השמד'- מארב בכביש החוף, ומשיכת העירקים למארב זה 29.3.48 הערבים גילו את המארב והמבצע נכשל.

במבצע 'ברק ב'' תוכנן לפרוק את הנשק מזרנוגה, קוביבה ויבנה, לחסל את האויב בתחנת הרכבת ולפוצץ את גשר אשדוד. גשר אשדוד פוצץ ב- 12.5.48. ב- 27.5.48 קוביבה נכבשה, ובעקבותיה זרנוגה. ב- 29.5.48 המצרים מגיעים לגשר אשדוד ונעצרים (והגשר מקבל את השם 'גשר עד הלום') כוחותינו מחליטים לכבוש את יבנה, כדי למנוע מהמצרים סופית את הגישה הצפונית. ב- 31.5.48 כח אצ"ל וכח גבעתי לכבוש את יבנה התוכנית הייתה לאגף את כל הכפר משני צדדיו ולחסום אמצעי נסיגה הכיבוש היה אמור להסתיים לפני הזריחה אך בפועל הגיעו הראשונים ליבנה רק באור היום, ערביי יבנה נמלטו.

קבר רבן-גמליאל

מבנה הקבר, מיוחס עפ"י המסורת היהודית לרבן-גמליאל נשיא הסנהדרין ביבנה.

כשנכבשה יבנה בשנת 1244, הפכו הממלוכים את המבנה מכנסיה למסגד. גם קיברו של רבן גמליאל הפך למסגד קדוש והרי ידוע כי אבו הורירה קבור במדינה לפי כל הממצאים. הקבר בנוי בנקודה הגבוהה ביותר של הכפר. גובה הקשתות 6 מ'. העמודים רומיים ומשוקעים באדמה. המצבה בנויה אבני גזית ברובדים והשכבה העליונה שיש גיטי. בימי המנדט הבריטי היה בבניין בית-ספר, והאולם חולק לחדרי לימוד. בצידו האחד של בניין הקבר (צידו המזרחי) משתרע גן הסנהדרין.

סיפור על רבן גמליאל, יציאתו מירושלים עם ריב"ז והסנהדרין. בכניסה לקבר נמצא ה"מחראב", זוהי גומחת תפילה המופנית לכיוון מכה ומדינה, שתי הערים החשובות למוסלמים. גומחה זו נבנתה לאחר שחליל בן-שאור מושל רמלה גרש את הצלבנים מהארץ , השתמש בארונות מתי צלבנים ואח"כ מתרומות.

בניית מבנה מחודש מעל הקבר ובניית מסגד על הכנסייה היו חלק מתהליך איסלום מחודש שנעשה בארץ ישראל והיה כתהליך ראקציה חריפה לתקופה הצלבנית. הממלוכים הרסו את ערי החוף ובניהן את יבנה ים, כדי לבטל את היתרונות הצבאיים המידיים שהיו להם והיו רגילים להעביר אספקה דרך הים. אפשר לומר, שמהריסת ערי הים יבנה הפכה לעיר חשובה יותר, כדרך פנימית ממצרים, צפונה לסוריה ולבנון, שהיו תחת שלטון ממלוכי. שני שרידים יש מהתקופה הממלוכית, שהיתה עד שנת 1517: הגשר הקופץ דרך הדואר) מהמאה ה- 13 אשר שימש לצרכי מסחר, ומבנה קבר רבן-גמליאל שנבנה ע"י המושל של רמלה בהוראת הסולטן הממלוכי ביברס. הקבר בנוי בנקודה הגבוהה ביותר של הכפר. בשנת 1337 שימש גם ככנסיה. המוסלאום נחלק לשניים: הכניסה והאולם. גובה הקשתות 6 מטר, העמודים רומיים ומשוקעים באדמה. האולם מסתיים ב"מחראב" - פונה למכה. המצבה בנויה אבני גזית ברובדים, והשכבה העליונה שיש גיטי. למעלה העזרות הותקנו כחדרי לימוד.

המבנה מתחלק לשני חלקים: עזרה נרחבת ואולם. העזרה נפתחת כלפי החצר בצידה הצפוני בשלוש קשתות חדות. העמודים הם רומיים, חלקם התחתון משוקע בתוך הרצפה ולכן לא נראה בסיסם מעל הרצפה. הכותרות הן קורנתיות מאוחרות ובהן שני טורי עלים של אקנטוס, כל טור בעל ארבעה עלים. ממעל 6 כיפות. חמש כיפות בגובה 6 מ' והשישית 7.80 מ' האולם מהווה ריבוע המסתיים במחראב, מעליו הכיפה השביעית הגבוהה ביותר. יעקב השליח במחצית המאה הי"ג אומר שעל קבר רבן גמליאל יש "כיפה נאה מאוד והיא בית תפילה לישמעאלים. בניין מפואר וקורין אתו אבו הרירה

את המקום מזכיר גם רבי בנימין מטודלה, האומר שאין בו יהודים. בתלמוד הבבלי נאמר "קבר שאולה היתה לרבן גמליאל ביבנה" מסכת שמחות פרק י'. ב- 1322 מזכיר את הקבר אשתור הפרחי, אחר כך נזכר הקבר ברשימות קברים שונות, לעיתים עם רבי לויטס שעל פי האמונה נקבר גם הוא ביבנה. בצידו האחד של הקבר (צידו המזרחי) משתרע גן הסנהדרין, אשר עפ"י ממצא החרסים בו, היה מיושב ושימש כבית קברות בתקופה המוסלמים.הכוח שבאבן מאת ד"ר חנה טרגן מתוך הרבעון קתדרה (97) לתולדות ארץ ישראל ויישובה בהוצאת יד בן צבי.

תל יבנה

מצדו המזרחי של הגן עובר הכביש "הישן" לאשקלון וממזרח לו מתנשא, תל, תל יבנה. במרומי התל חורבותיו של מבצר צלבני גדול ששימש ככנסיה. הצלבנים קראו לעיר אבלין. המצודה שנבנתה במאה ה- 12 שימשה בית תפילה והיוותה נקודה אסטרטגית במערכת ביצורי הצלבנים נגד אשקלון. בימי ממלכת הצלבנים ניתנה יבנה למשפחת אביר בן צרפת, באליאן הזקן. אחרי כיבוש יבנה בידי המוסלמים-הממלוכים הופכת הכנסייה למסגד התושבים הערבים קראו לו 'א-'ג'אמע אלכביר' המסגד הגדול

בקיר הבניין כתובת ערבית המספרת: בשם אללה הרחמן, הרחום, ציווה לבנות המגדל המבורך הזה, הוד מעלתו העליון המלומד האמור הגדול א-סיידי בשתאק א-נאצרי בראשית חודש רביע השני, שנת שבע מאות שלושים ושמונה'. התאריך 738 הוא 1337 לסה"נ למרגלות התל עברה הדרך הגדולה ממצרים לסוריה דרך הים. הממלוכים התקינו גשר על נחל שורק העובר לצידה (נחל שורק, נחל אכזיב, הבא מהרי ירושלים ונמשך צפון מערב ונשפך אל הים התיכון ליד קיבוץ פלמחים) במטרה להקל על תנועת השיירות העוברות בדרך זו. הגשר, המכונה גם הגשר הקופץ נבנה ע"י המושל הממלוכי ביבארס המאה ה- 13 לספירה, ממזרח לגשר עוברת מסילת הברזל. המסילה הונחה ע"י הצבא הבריטי בדרכו ממצרים, במלחמת העולם השנייה. לאחר כיבוש המקום ע"י הבריטים מידי הבריטים מידי הצבא התורכי שחנה בגבעות ממזרח המשיכו הבריטים בסלילת המסילה צפונה. ליד המסילה עומדת המצדית פילבוקס) מבנה בנוי מבטון מזוין ששימש כעמדה מבוצרת שתפקידה היה להגן על הגשר הסמוך. מבנה נוסף הממוקם בסמוך לגשר הקופץ הוא בית הקשתות. מבנה שהיה ארמון מרשים ובו חדרים ואולמות. הארמון נבנה ב- 1936 ע"י השיח ששלט במקום. ב- 1948 הופסקה הבניה והשיח ברח לאבו דאבי עם ארבע נשותיו. הארמון הפך למלון ולבסוף נרכש ע"י משפחה יבנאית. לאורך הבית משתרעת מרפסת עם מעקה אבן מקושט בפיסול מזרחי עתיק חלונות הבית ארוכים ומסתיימים בקשתות מעוטרות ומכאן שמו- בית הקשתות. הכל מעוגל ומסולסל, במרחק כ- 200 מ' מהבית מצויות בארות מים ששימשו את תושבי יבנה עד סוף תקופת המנדט.

כשנכבשה יבנה ב- 1099 נקראה ע"י הנצרות איבלין או ממלכת ירושלים הלטינית במסעי הצלב הראשון בשנת 1141 בנה המלך הצלבני פולקו מצודה שכוונה נגד הכוח המצרי שהחזיק באשקלון. מבצר זה היה שייך לסוג המבצרים המרובעים לאביר צרפתי בליאן שאחר כך נקרא בשם דאב ד' איבלין. בשנת 1187 נפלה יבנה בידי צלאח אדין למשך ארבע שנים.

לאחר מכן, בשנת 1191 הגיע ליבנה בלילה – ריצ'רד לב-ארי מלך אנגליה שהיה במסע הצלב השלישי וזכה בכמה ניצחונות. אך, במסגרת חוזה שלום שנחתם בין המוסלמים לנוצרים, יבנה איבלין נשארה מחוץ לתחום שליטת הצלבנים ובשנת 1240 חזרה יבנה לידי הצלבנים והייתה שייכת לשליטי קיסריה. הכנסייה על התל נהרסה בהרעשת התותחים במלחמת העולם הראשונה. חוקרים בריטיים אומרים שהייתה זו כנסיה מדגם הבסיליקה. מראש התל רואים את כל האזור - ראשל"צ, אשדוד.

זוהי גבעה מלאכותית - תל, שכונה יבנה תקופה ארוכה כנראה עוד בימי יהושוע מהתנ"ך כשיבנה הוזכרה בגבול שבט יהודה. למרגלות הגבעה עברה דרך הים שממנה הובלו שירותי מסחר ממצרים דרך ארץ ישראל לירדן, סוריה ולבנון.

אם יכול היה המגדל לדבר, היה מספר סיפורים רבים שבתחילה נבנה כמבצר צלבני גדול ושימש ככנסיה (הצלבנים קראו למקום אבלין) שימש בית תפילה והיה נקודה אסטרטגית. במאה ה- 12 יבנה ניתנה לאביר בן צרפת - באליאן הזקן. בשנת 13 לספירה נכבשה יבנה בידי המוסלמים/ הממלוכים ואת המבנה והכנסייה הפכו לצריח של מסגד וקבעו עליו שלט שהוא נבנה ע"י האמוס אסיידי בשאתק א-נאצרי בשנת 1337.

ריצ'רד לב-ארי מלך אנגליה, מראשי מסע הצלב השלישי מכר רכוש רב כדי לממן את המסע לשחרור מקומות קדושים לנצרות, מצאלח אדין המוסלמי. בדרך השתלט על קפריסין, כבש את עכו וגם את יפו, אך בין צבאותיו הסתכסך עם ליאופולד, דוכס אוסטרי. לא עלה בידו לכבוש את ירושלים, נתפס ע"י אנשי ליאופולד, הוסגר להנרי ה- 6 והושם בכלא, רק ע"י כופר רב שוחרר.

 

Internet Explorer 5+ ,1024 x 768 : צפייה מומלצת - Yavne Municipality 2003 - 2014 © All rights reserved.